מה ממסר שלא יכול לקרוא עדיין רואה

בין הדפדפן שלכם לבין Tinfoil יושב שרת קטן שלנו: הממסר. הוא קיים כדי לבדוק מי שואל, להכניס את מפתח ה־Tinfoil שלנו ולחייב את המכסה. הוא לא יכול לקרוא את ההודעות שלכם, כי הן מוצפנות למפתח של המובלעת עוד לפני שהן מגיעות אליו. ובכל זאת, “לא יכול לקרוא” הוא עדיין לא “לא רואה כלום”, וכדאי לדייק בהבדל.

מה הוא רואה

• מי שואל: החשבון או המפתח שלכם, שהוא בודק לפני שהוא מעביר משהו הלאה.
• מתי, וכמה: הזמן והגודל של כל בקשה, והגודל של התשובה.
• איזו מובלעת ענתה: Tinfoil מציינת את מובלעת המודל בכותרת של התגובה, והממסר קורא אותה כדי לתמחר את הבקשה.
• כתובת ה־IP שלכם, דרך ספק האירוח שלנו.
• שני רמזים שסביבת העבודה מוסיפה לצורך תמחור: שבקשה השתמשה בחיפוש באינטרנט, וכמה תמונות היא נושאת ומה הגודל שלהן.

מה הוא לא רואה

את המילים שאתם כותבים, את הקבצים שאתם מצרפים ואת התשובות שאתם מקבלים. הוא גם לא רואה איזה מודל ביקשתם, רק איזו מובלעת ענתה, והוא לא יכול לספור טוקנים, כי הם נמצאים בתוך הטקסט המוצפן.

לחייב על מה שאי אפשר לקרוא

לכן הממסר מחייב לפי גדלים. נכון לזמן הכתיבה, הוא סופר 3 בייטים של בקשה ו־130 בייטים של תשובה כטוקן אחד, שני ערכים שנבחרו כך שיטעו כלפי מעלה, במחיר של המודל שענה, או במחיר של המודל היקר ביותר כשאי אפשר לדעת איזה מודל ענה. לפי הגודל בלבד, תמונות היו מוערכות בערך פי מאה מדי, ולכן סביבת העבודה מצהירה עליהן, וכל תמונה מחויבת כ־3,000 טוקנים של קלט.

הממסר לא יכול לאמת את הרמזים של סביבת העבודה. לקוח ששונה יכול להשמיט את רמז החיפוש, או לטעון שחלק גדול יותר מהבקשה הוא תמונות ממה שהוא באמת, כדי לשלם פחות. תקציבים יומיים לכל אדם ובסך הכול מגבילים כמה זה יכול לעלות, והבדיקה שלפני כל בקשה מגבילה כל חריגה בודדת. העדפנו את זה על פני קריאת הבקשות כדי לתמחר אותן במדויק.

מה הוא מעביר, ומה הוא שומר

• הוא מעביר רק לשרתים של Tinfoil עצמה, ורק גופי בקשה שנושאים כותרת הצפנה, כך שאי אפשר לכוון אותו למקום אחר או לגרום לו להעביר טקסט גלוי.
• הוא מחזיר שלוש כותרות מ־Tinfoil ומשמיט את השאר.
• היומנים שלו מכילים רק שמות של מסלולים, קודי סטטוס ותזמונים: אף פעם לא פרומפטים, תשובות, מזהי חשבון או מפתחות. בדיקות מוודאות את זה.
• עבור עמוד השקיפות הוא סופר בקשות וכשלים כסיכומים יומיים, בלי שום נתון ברמת האדם.

למה לומר את כל זה

מטא־נתונים הם המקום שבו הבטחות פרטיות בדרך כלל מתרככות: תזמון, גודל וזהות יכולים לספר הרבה גם לבדם. ממסר שלא יכול לקרוא הוא שיפור אמיתי לעומת ממסר שיכול, ועדיין הוא יודע מתי אתם עובדים, כמה ומאיפה. אם זה חשוב למה שאתם עושים, מודל האיומים מפרט מי יכול לראות כל חלק, ועמוד הפרטיות מציין כמה זמן כל אחד מהם נשמר.