נבדק בדפדפן שלכם.
נאטם למובלעת.

בקצרה

Undergrove מריץ מודלים עם משקלים פתוחים בתוך מובלעות חומרה שמפעילה Tinfoil. חלק ממה שזה אומר הדפדפן שלכם בודק בעצמו; חלק הוא ההצהרה של Tinfoil; וחלק תלוי בנו. הנה מה שייך לאיזו קטגוריה.

שום דבר מכל זה עדיין לא נבדק באופן בלתי תלוי.

01 · אטסטציה

השבב ערב לקוד.

מובלעת חומרה היא חלק בשרת שהמארח שלו עצמו לא יכול להציץ לתוכו: המעבד מצפין את הזיכרון של המובלעת ומרחיק ממנו את התוכנה של המארח. כשלעצמו, זו הייתה רק הבטחה. מה שהופך את זה לניתן לבדיקה הוא האטסטציה. כשהמובלעת עולה, המעבד מודד את הקוד שהיא טענה וחותם על דוח של המדידה הזו במפתח שיצרן השבב ערב לו. הדוח מציין גם את המפתח הציבורי שבאמצעותו המובלעת תפענח.

לפני ההודעה הראשונה שלכם, סביבת העבודה מורידה את הדוח הזה עבור מובלעת הנתב של Tinfoil, דרך השרת שלנו, ומריצה עליו בדפדפן שלכם את המאמת בקוד פתוח של Tinfoil. ההורדה דרכנו לא משנה דבר: איננו יכולים לזייף את החתימה של השבב, ודוח שלא עובר אימות עוצר הכול.

הבדיקות של המאמת, לפי הסדר

1. מציאת הגרסה ש־Tinfoil פרסמה לקוד הזה.
2. בדיקת דוח אטסטציית החומרה של המובלעת מול מפתחות החתימה של יצרן השבב.
3. בדיקת רשומת ה־build החתומה של הגרסה (Sigstore, מ־GitHub).
4. השוואה: הקוד שנמדד במובלעת חייב להיות בדיוק הגרסה הזו.
5. בדיקה שמפתח ההצפנה הוא המפתח שהאטסטציה של המובלעת מציינת.

איננו יכולים לזייף את החתימה של השבב, ודוח שלא עובר אימות עוצר הכול.

דוח שאומת משמש שוב עד עשר דקות, בלשונית הזו או בלשונית אחרת של האתר הזה, ורק אם הוא בדיוק אותו דוח, לפי ה־SHA-256 שלו. סביבת העבודה מציגה כל בדיקה תחת “מאומת”, ועמוד הארכיטקטורה מציג את הקוד שמריץ אותה.

02 · אטימה

רק המובלעת יכולה לפתוח אותה.

אחרי שהמובלעת אומתה, כל בקשה אמיתית נאטמת בלשונית שלכם לפני שהיא יוצאת. הגוף שלה מוצפן באמצעות EHBP, הפרוטוקול של Tinfoil להצפנת גופי HTTP, למפתח שהאטסטציה ציינה. EHBP משתמש ב־HPKE, תקן להצפנה אל המפתח הציבורי של מישהו: הלשונית שלכם יוצרת זוג מפתחות חדש לבקשה, משלבת אותו עם המפתח של המובלעת לסוד משותף, ומצפינה עם AES-256-GCM.

החצי הציבורי החדש נשלח לצד הטקסט המוצפן, בתור המפתח המכומס. רק המפתח הפרטי של המובלעת, שלעולם לא יוצא ממנה, יכול להפוך אותו בחזרה לסוד. התשובה חוזרת באותה דרך, במסגרות אטומות שהלשונית שלכם פותחת תוך כדי ההזרמה.

03 · הממסר

בתים שהוא לא יכול לקרוא.

בקשות אטומות עוברות דרך הממסר שלנו, פונקציה ב־Vercel, ולא ישירות ל־Tinfoil. הוא בודק מי שואל ושהבקשה בתוך המכסה שלו, ומצמיד לבקשה את מפתח ה־Tinfoil של Undergrove, כך שלא צריך חשבון ב־Tinfoil. הוא דוחה כל דבר שאינו ממוען לאחד מהשרתים של Tinfoil עצמה או שאינו נושא מפתח מכומס.

הוא לא יכול לספור את המילים שלכם, ולכן הוא מעריך את העלות של כל בקשה לפי גודל הטקסט המוצפן, עם נטייה כלפי מעלה. הוא לא שומר עותק, והיומנים שלו מכילים רק שמות נתיבים, קודי סטטוס ומשכי זמן.

04 · קבלות

שתי מובלעות, וקבלה לכל תשובה.

מובלעת הנתב שהדפדפן שלכם אימת לא מריצה את המודל. היא פותחת את הבקשה שלכם ומעבירה אותה למובלעת שבה המודל רץ עם ה־GPU־ים שלו. את המובלעת הזו הנתב מאמת בעצמו, לפי הקוד שפרסם, ומציין אותה בכותרת תגובה.

לאחר מכן הדפדפן שלכם בודק גם את המובלעת שצוינה, עם אותו מאמת, מול המאגר שהנתב של Tinfoil נועץ עבור המודל הזה. מה שהוא מוצא נשמר עם התשובה כקבלה: המובלעת, הקוד שנמדד בה, הגרסה שהוא תאם לה והמפתח שאליו נאטמה הבקשה. קבלה היא התיעוד של הדפדפן שלכם עצמו, ואינה חתומה על ידינו או על ידי Tinfoil; האטסטציה שעליה היא מבוססת חתומה על ידי AMD ו־GitHub, כך שכל אחד יכול לבדוק אותה שוב.

05 · ה־API למפתחים

מסלול אחר, במילים פשוטות.

קוד שפונה ל־API למפתחים שולח את הבקשה שלו ב־HTTPS לשער שלנו, שקורא אותה: כדי לבדוק אותה, להחיל מגבלות ולהריץ כלים. הוא קורא אותה בזיכרון ולעולם לא שומר אותה או רושם אותה ביומן. אחר כך השער עושה מה שהדפדפן שלכם עושה בסביבת העבודה: הוא מאמת את המובלעת עם ה־SDK של Tinfoil ואוטם אליה את הבקשה.

כלומר, במסלול הזה אתם סומכים עלינו עם הבקשה כל עוד היא אצל השער. מה שעדיין אפשר לבדוק הוא המובלעת: כל תשובה מהנתיב של Tinfoil נושאת כותרות שמציינות את חבילת האטסטציה שהשער אימת, כדי שתוכלו לאמת אותה שוב. התיעוד למפתחים מסביר איך.

06 · העמוד הזה

בודקים את הקוד שבודק.

כל מה שתואר למעלה רץ בקוד שהאתר הזה שולח לדפדפן שלכם, כך שגם הקוד הזה חשוב. כל build כותב מניפסט: ה־SHA-256 של כל קובץ שהאתר מגיש, וה־commit שממנו הוא נבנה.

עמוד לא יכול לערוב לעצמו באופן מלא: בדיקה שרצה בתוך העמוד אמינה רק כמו העמוד עצמו. הבדיקה החזקה יותר לא מערבת אותנו בכלל: בנו את ה־commit מחדש בעצמכם בסביבה הנעולה והשוו את המניפסטים.

07 · מגבלות

מה זה לא מוכיח.

• ההצהרות של Tinfoil נשארות ההצהרות של Tinfoil. שאין לה גישה למובלעות שלה, שדבר מתוכן לא נשמר בין הפעלות מחדש ושה־GPU־ים שלה פועלים במצב מחשוב חסוי: את כל זה אומרת Tinfoil. הדפדפן שלכם בודק שהחומרה אמיתית ושהיא מריצה את הקוד שפורסם.
• החומרה היא חלק ממה שאתם סומכים עליו. ההגנה טובה רק כמו המעבדים, הקושחה שלהם והמפתחות של יצרני השבבים, ובעבר כבר פורסמו פגיעויות במובלעות חומרה.
• מקטע אחד מסתמך על קוד שפורסם. שהבקשה שלכם עברה מהנתב למובלעת של המודל מסתמך על הקוד שהנתב פרסם. הדפדפן שלכם יכול לבדוק את המובלעת של המודל רק ב־AMD SEV-SNP; ב־Intel TDX היא מתועדת כלא נבדקה.
• הממסר רואה את החוץ. החשבון שלכם, כתובת ה־IP שלכם, גדלים, זמנים ואיזה מודל ענה.
• פורסם אינו אותו דבר כמו נבדק. המאמת מראה איזה קוד רץ, לא שאין בקוד פגמים.
• עדיין אין הערכה בלתי תלויה. עד כה אף מבקר לא סקר את התכנון הזה או את הקוד שלו.

כדי לדעת מי יכול לראות מה, צופה אחר צופה, קראו את מודל האיומים.

08 · להמשך

ראו כל חלק בפעולה.

• ארכיטקטורהארבע התחנות שהודעה עוברת, מה כל אחת יכולה לראות, והקוד שעושה את זה.
• אטמו בעצמכםהקלידו הודעה וצפו בה נאטמת למובלעת, שלב אחר שלב.
• נסו לפצחבקשה מוצפנת אחת, בית אחר בית, כפי שהממסר שלנו ראה אותה.
• מודל איומיםמי יכול לראות מה: ספק האירוח שלנו, אנחנו, Tinfoil, הרשת, צו של בית משפט.
• אימות העמוד הזהגיבוב הקוד שהעמוד הזה טען והשוואה שלו ל־build.
• שקיפותספירות של בקשות מוצפנות ושל בדיקות מובלעת, וה־commit שבסביבת הייצור.